מדובר במקרקעין שבעליו כדלקמן: האם 10/16
הבת 3/16
הבן 3/16

בשנת 1981 החלה הבת בבניית בית חדש בחלקה הבניה אושרה ע" הרשויות
ולוותה בהסכמת כל הצדדים שחתמו על הבקשה להיתרי בניה. בסיום הבניה עברה
הבת להתגורר בביתה החדש. בשנת 2001 פנו הצדדים לעורך דין להסדרת רישום
המקרקעין האם החליטה להעביר במתנה את חלקה במקרקעין לילדיה 7/16 לבת ו3/16 לבן הסכם בנידון נרשם במשרדו של העו"ד. במקביל באותו יום נרשם ונחתם הסכם שיתוף ןשימוש בין הבת לבן ההסכם כלל סעיף המאפשר לאם להתגורר בביתה עד תום חייה.

הסכם השיתוף כלל תשריט מפורט של המקרקעין ואופן חלוקתו ההסכם הועבר למינהל מקרקעי ישראל לרישומו המנהל ביקש מהצדדים לרשום החלקה כבית משותף. הצדדים נמנעו מרישום בית משותף בגלל עלויות התהליך. מסיבה זו הסכם השיתוף לא נרשם בטאבו בשנת 2003 הלכה האם לעולמה הבן פנה עורך דין מטעמו וטען שמאחר ואם לא השאירה צואה וההסכם אינו רשום בטאבו אין להסכם תוקף במקביל פנה לרשם הירושות לקבלת צו ירושה לפיו הירושה מתחלקת בחלקים שוים. הבת פנתה לעו"ד מטעמה שרשם בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה הכולל השכם השיתוף והשימוש.

השאלה מי צודק משפטית במרה והצדדים לא יתפשרו תודה מראש