במרבית מקרי הגירושין יחולקו הנכסים באופן שווה בין הצדדים ללא קשר לפערי ההכנסות שתרם כל צד, ובהינתן כי לא קיים הסכם ממון בין בני הזוג שהחליטו להפרד. אין הרבה משמעות לעובדה שאחד הצדדים קנה את הנכס מכספו האישי, או שאחד מבני הזוג לא מפרנס וכדומה. מתגרשים – מחלקים את הרכוש.
עורכת הדין איילת שיים מור מתמחה מזה שנים ארוכות בייצוג גברים ונשים בהליכי גירושין וחלוקת רכוש ובסקירה שלפניך, ניתן למצוא נקודות חשובות שצריך לקחת בחשבון לפני שמחליטים לשבור את הכלים.
לשיחה אישית עם עו"ד איילת שיים מור חייג/י: 03-9239966
הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון הם שקובעים חלוקה משותפת של הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין. עם זאת, עשויים להתעורר מצבים בהם תיטה חלוקת הרכוש לטובת אחד הצדדים, הבעל או האישה.
נושא חלוקת הרכוש בעת הליכי הגירושין מקבל במקרים רבים משנה תוקף, והנו סלע המחלוקת העיקרי בין בני הזוג. חשוב ביותר להתייעץ עם עורך דין ולהבין את הנושא לעומקו, בהתחשב בכל אחת מהנקודות שנסביר להלן ומתוך נקודת מוצא ברורה שכל מקרה, של כל זוג העומד להתגרש, נדון בפני בית המשפט לענייני משפחה לפי נסיבותיו הוא.
נקודות לתשומת לב האישה בעת חלוקת רכוש
מאחר שהחוק בישראל, בדומה להלכה העברית נוטה לראות באישה את הצד החלש יותר מבחינה כלכלית, עומדים בפניה מספר אמצעים באמצעותם תוכל לדרוש כי חלוקת הרכוש תיטה לטובתה:
תביעת כתובה
למרות שבעת החתימה על הכתובה לא תמיד לוקחים זאת בחשבון, יש להיות ערים לכך שניתן לשכנע את בית הדין הרבני לחייב את הבעל בסכום המופיע בכתובה במידה וקיימות עילות גירושין מוצדקות כגון בגידת הבעל או מום שהסתיר טרם הנישואין (ישנן עילות רבות נוספות).
במקרה שהבעל התחייב בכתובה על "סכומים דמיוניים" שאין הוא יכול לעמוד בהם ובית הדין השתכנע בצדקת האישה, עלולים הדיינים להטיל צו עיקול על הבית, דבר העשוי לאלץ את הבעל להגיע לפשרה כך שהנכס יועבר לאישה והעיקול יעצר. עם זאת, בית הדין יכול להפחית את גובה הכתובה אם מתברר כי הסכום מוגזם ובלתי ריאלי.
בניגוד לסברה הרווחת לפיה אין פוסקים תשלום כתובה, רבים פסקי הדין מאת בית הדין הרבני אשר במסגרתם חוייב הבעל לשלם לאשתו כתובה ולעיתים אף פיצויים, ומגמה זו הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות.
מדור ספציפי
מדור ספציפי ניתן בביה"ד הרבני בלבד, לאישה נשואה התובעת שלום בית, על מנת למנוע מצב בו האישה תיאלץ להתפנות מדירת הצדדים ולעבור לדירה חלופית. סעד זה מטרתו הינה הבטחת זכותה של האישה להישאר בדירה בה התגוררה עם הבעל בחיי נישואיה, כדי למצות את הליך שלום הבית לו עתרה.
את הדרישה להישארות באותה דירה יכולה האישה להפעיל באמצעות בית הדין הרבני במסגרת בקשה למדור ספציפי כאשר עליה להוכיח שבמקרה של מכירת הבית או העברתו לבעלות אחרת היא תיוותר ללא קורת גג וללא סיכוי ממשי לשלום בית.
התקווה במקרה זה היא שהבעל, המעוניין להמשיך בחייו, יותיר את הבעלות על הבית בידי האישה, או לפחות את חלקו הארי, על מנת לזכות בגט המיוחל.
איזון כושר השתכרות
למרות השיפור במעמד האישה והכנסתה, עדיין נשמרת במשפחות רבות החלוקה המסורתית לפיה הבעל פנוי להשקיע בעבודתו ואילו הקריירה של האישה, אפילו אם היא עובדת, נותרת שנייה בחשיבותה בגלל העדיפות הניתנת מבחינתה לבית ולילדים.
החוק מכיר בפערים הכלכליים הנוצרים כתוצאה מכך, ולאור זאת תוקן חוק יחסי ממון באופן המאפשר לאישה לתבוע את חלקה הן מהרכוש שנצבר והן מיכולת ההשתכרות העתידית של בעלה, כאשר עליה להוכיח כי במהלך הנישואין נוצר פער משמעותי ביכולות ההשתכרות של בני הזוג, כמו גם כי לבעל קיים מוניטין.
בית המשפט נוטה במקרה זה אף לחלק את הרכוש באופן שאיננו שוויוני, זאת על מנת ליצור אפלייה מתקנת לטובת הצד החלש, בד"כ האישה, זאת על מנת לאפשר לה רמת חיים דומה לזו של בעלה לאחר הגירושין.
חיוב המדור מכספי הבית שנמכר
לעיתים קובע בית המשפט כי יש למכור את הרכוש על מנת להתחלק בו. אם קובע בית המשפט כי יש לחלק את הכספים ממכירת הבית המשותף, יכולה האישה, עם ילדיה קטינים, לבקש עיקול על הבית טרם המכירה על מנת להבטיח את דמי המדור (מימון קורת הגג לילדים) המגיעים לה, בנוסף לתשלום מזונות הילדים, ובאופן זה למנוע את התחמקות הבעל מתשלום דמי מדור.
הטלת עיקול על הבית יכולה לסבך את מכירתו עד כדי כך שלא ניתן יהיה למכרו. אמצעי זה עשוי להפעיל לחץ על הבעל כך שיוותר על חלקו בדירה או על חלק מחלקו, בתמורה לפשרה בנושאים אחרים.
חשד לבגידה
בגידה, הן מצד הבעל והן מצד האישה, מכונה בפני בית הדין "מעשה כיעור" מאחר שהיא נחשבת למעשה חמור ביותר.
>>> הפורום לענייני גירושין! <<<
אם האישה מציגה ראיות לכך שהבעל בוגד בה, יטה בית הדין לפסוק על חלוקת רכוש לא שווה על מנת לפגוע בצד הבוגד.
אמנם נהוג לחשוב כי "אין אשם בגירושין", ונהוג לסבור כי בית הדין הרבני כפוף לחוק יחסי ממון ומחוייב לפסוק על חלוקת רכוש שוויונית, ללא קשר לבגידה, אך בפועל ניתן לראות כי ביה"ד הרבני מוקיע את הצד הבוגד, ומייצר פסיקה שאיננה שיוויונית לטובת הצד הנבגד.
היוון מזונות
לעיתים דירת הצדדים, ככל שקיימת, לא מחולקת באופן שווה בין הצדדים. כך למשל, במקרה בו תשלום המזונות מכביד מאד על הבעל ומאידך, בעיני האישה יש חשיבות רבה לבעלות על הבית מתוך חשש שהיא וילדיה יישארו ללא קורת גג במקרה של הידרדרות כלכלית של הבעל, המעמידה בסיכון את גביית דמי המזונות והמדור.
כאשר הילדים קטנים, תשלום המזונות צפוי להימשך שנים רבות ואז נשים רבות מוכנות להסתפק בתשלום מזונות נמוך יותר ובתמורה לקבל את התשלום מראש, באמצעות היוון חלקו של הבעל בדירה לטובת האישה, על חשבון תשלום מזונות עתידי.
הפשרה נעשית באמצעות היוון מזונות; מחשבים את כלל המזונות שהבעל אמור לשלם ומפחיתים את הסכום (לאחר היוונו-הפחתת סך מסוים בהתאם לאורך תקופת החיוב העתידי) מערך חלקו של הבעל בדירה. כך משלם הבעל פחות מזונות בכל חודש כיוון שמשלמם מראש, מאידך הבעלות על הדירה נותרת בידי האישה.
נקודות לתשומת לב הבעל בעת חלוקת רכוש
בגידה
מאחר שבית הדין הרבני רואה בחומרה רבה את מעשה הבגידה, אם התיק מתנהל בערכאה זו והבעל מוכיח את בגידת האישה, היא עלולה להפסיד זכויותיה בחלק הרכוש המגיע לה, כולל מחצית מהזכויות הסוציאליות של הגבר מיום הנישואין (פנסיה, קופת גמל וקרן השתלמות) ואף מנושלת היא מסכום כתובתה.
בבית המשפט לענייני משפחה אין כל סנקציה על אישה שבגדה מבחינת חלוקת הרכוש, מאחר שלפי החוק, בגידה אינה רלבנטית לחלוקת הרכוש. לפיכך, במקרה בגידה תיטה הכף לטובת הגבר במקרה שהקדים תביעתו ופנה לבית הדין הרבני., זאת על אף כי לכאורה בית הדין הרבני ובית המשפט כפופים לאותם דינים ולאותם חוקים.
זכויות ברכוש לפני הנישואין
לפי חוק יחסי ממון, אם הנישואין התקיימו לאחר 1.1.1974, כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין יחולק באופן שווה, ואילו רכוש שהיה בבעלות אותו בן זוג לפני הנישואין כולל גמלה או רכוש שהתקבל במתנה או במסגרת ירושה – שייך לבן הזוג אשר הביא אותו וקיבל אותו אלא אם כן הוסכם אחרת.
על בני זוג שנישאו לפני התאריך המוזכר חלה הלכת השיתוף הקובעת כי הרכוש שנצבר במהלך הנישואין יחולק ללא קשר לשם בן הזוג עליו הוא רשום. גם כאן אין ההלכה מתייחסת לרכוש טרם הנישואין.
כך למשל כפה בית הדין על אישה לקבל גט מבעלה בגלל בגידתה ואף פסק כי דירתו לפני הנישואין תישאר בבעלותו בלבד. האישה אמנם עתרה לבית המשפט העליון אך גם בערכאה זו הוחלט כי אין להחיל את הלכת השיתוף על דירת הבעל הן בגלל בגידת האישה והן מאחר שהדירה הייתה שייכת לבעל עוד טרם הנישואין.
מדור ספציפי
מדור ספציפי ניתן בביה"ד הרבני בלבד, ויכול שינתן לבעל אשר איננו רוצה לתת גט לאישתו ואיננו רוצה לפרק את השיתוף בדירת הצדדים.
על הבעל החפץ ביתרון טקטי להגיש תביעה לשלום בית, במסגרתה לעתור בבקשה נפרדת לשלום בית, ובכך לעכב למעשה את האישה החפצה למכור את הדירה המשותפת ו"להיפטר מן הבעל".
גם כאן הרציונאל הינו כי ללא בית לא ניתן לעשות שלום בית. במצב דברים שכזה, ייחסמו צעדי פירוק השיתוף של האישה, ואם מאוד חפצה להתגרש ייתכן כי ניתן יהיה להכפיפה לדרישות הבעל לענין חלוקת רכוש, כל זאת על מנת לזכות בגט המיוחל.
ולפני סיום נזכיר לך שוב!
כל האמור לעיל הינו תלוי נסיבות המקרה ולא ניתן להסיק מעובדות תביעת גירושין אחת לגבי תביעת גירושין וחלוקת רכוש אחרת.
מכאן החשיבות הרבה שבפניה לקבל יעוץ משפטי פרטני, שרק במסגרתו ניתן יהיה לתכנן את אסטרטגיית חלוקת הרכוש תוך בחינת עובדות התיק הספציפי, כל זאת בליווי עו"ד גירושין מומחה.
עורכת הדין איילת שיים מור מציעה מתוך ניסיונה העשיר בענייני משפחה, וניתן ליצור קשר ולתאם פגישת יעוץ אישית במשרדה, שבמהלכה נדון ונבדוק מהי הדרך הטובה והנכונה ביותר לחלק את הרכוש המשותף במקרה האישי שלך.
לשיחה אישית עם עורכת הדין איילת שיים מור חייג/י: 03-9239966